החלטה בתיק בש"פ 9950/04

           בפניי שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא מ' בן דוד) מיום 26.10.04 לפיה נעצרו העוררים עד לתום ההליכים נגדם בת"פ 1141/04. החלטתי לדון בעררים במאוחד מכיוון שהם קשורים לפרשה אחת.

           ביום 17.10.04 הוגש נגד העוררים כתב אישום אשר בו יוחסו להם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק. כן יוחסה לעוררים בבש"פ 10137/04 החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

           על פי הנטען בכתב האישום, ביום 8.10.04 שהו העוררים בפאב "הטרפז" בחוף מלון "הולידיי אין" בטבריה, כשהם מלווים בארבע בחורות. במהלך הערב, כך נטען, ניגש לשולחנם של העוררים אדם בשם יוסף ביניאשוילי (להלן: יוסף), ששהה בפאב עם כמה מחבריו, ופנה בדברים אל ויקטוריה סמולקין (להלן ויקטוריה), חברתו של העורר 2 בבש"פ 10137/04 (להלן: בילאל). כתוצאה מכך התפתחה תגרה, על פי הנטען, בין יוסף לבין בילאל והעורר 1 בבש"פ 10137/04 (להלן: עלא), שהסתיימה לבסוף ב"סולחה" ובלחיצת ידיים. עוד נטען בכתב האישום כי מייד עם תום ה"סולחה" ניגש יוסף בשנית לשולחן העוררים והתיישב ליד ילנה קאושינסקי (להלן: ילנה), חברתו של העורר בבש"פ 9950/04 (להלן: מופיד). העוררים, כך נטען, רצו בעקבות יוסף אל מחוץ לפאב, כשבילאל ועלא אוחזים סכינים בידיהם. כן נטען כי הסכין שאחז בילאל הובאה ממכוניתוו, לבקשתו, על ידי ויקטוריה בתחילת התגרה. על פי הנטען, שלושת העוררים החלו לחבוט את יוסף בידיהם, בעטו בו ברגליהם, הכו אותו באמצעות מקל עץ וגרמו בכך לשני חתכי אורך עמוקים במצחו. כן נטען כי עלא דקר שוטר מג"ב בשם אנטון קודלאיב (להלן: אנטון), שראה את הקטטה וניסה להפריד בין הניצים. כתוצאה מהדקירה, נגרם לאנטון, על פי הנטען, חתך עמוק בירכו השמאלית, הוא איבד את הכרתו והובהל במצב קשה לבית החולים פוריה, שם אושפז ונותח.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי טען בא-כוח המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעוררים, וביניהן עדויות ראייה ותעודות רפואיות. כן טען בא-כוח המדינה כי מן העוררים נשקפת מסוכנות רבה. מנגד, טען בא-כוחם של עלא ובילאל כי הראיות נגד מרשיו אינן חד משמעיות וכי אין ראיה שמי מהם השתמש בסכין במהלך התגרה. כן נטען כי לעלא ולבילאל אין עבר פלילי. בא-כוחו של מופיד טען גם הוא כי אין במסכת הראיות שהציגה התביעה בכדי לסבך את מרשו בביצוע העבירות שיוחסו לו.

           בהחלטתו מיום 26.10.04 קבע בית המשפט המחוזי כי יש לעצור את העוררים עד לתום ההליכים. בית המשפט בחן את חומר הראיות שהובא בפניו, לרבות המסמכים הרפואיים וההודעות שנמסרו במשטרה בעקבות הארוע, וקבע כי קיימות די ראיות לכאורה בעניינם של העוררים. בית המשפט ציין כי אמנם קיים חוסר בהירות באשר לשאלה מי מן העוררים עשה בפועל שימוש בסכין במהלך האירוע ודקר את אנטון, אולם מחומר הראיות עולה כי לכאורה שלושת העוררים נטלו חלק פעיל בשימוש בסכין - מופיד דרש להביא את הסכין בתחילת התגרה, בילאל ביקש מויקטוריה כי תעשה כן ועלא השתמש בסכין לדקירתו של אנטון. כן ציין בית המשפט כי חומר הראיות מצביע לכאורה על פעולה יזומה ומאורגנת, שהתחילה בהצטיידות בסכין, המשיכה בנטילת הסכין עוד בטרם התחילה התגרה והסתיימה בבריחת העוררים מן המקום. עוד קבע בית המשפט כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות נגדם חזקת מסוכנות, המצדיקה מעצר עד לתום ההליכים. כן קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לשחרור העוררים לחלופת מעצר. בית המשפט היה ער לכך שלעלא ולבילאל אין עבר פלילי, אך ציין כי פנייה לשימוש בסכין לפתרון סכסוך של מה בכך מצביעה על מסוכנות, שאין בחלופת מעצר בכדי להפיגה. מהטעמים המפורטים לעיל נעתר בית המשפט קמא לבקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

           טענתו המרכזית של בא-כוחם של עלא ובילאל, היא כי לא ברור מחומר הראיות מי מן העוררים החזיק בסכין. כן טוען הוא כי לא נשקפת מסוכנות ממרשיו נוכח עברם הפלילי הנקי. בא-כוחו של מופיד טוען כי למופיד לא היתה כל זיקה לסכין בו בוצעה הדקירה וכי מכל מקום, חלקו של מופיד בתגרה שהתרחשה היה קטן ביותר. מנגד, טוענת באת-כוח המדינה כי שלושת העוררים הם לכאורה מבצעים בצוותא ולכן אין בשלב זה חשיבות לקביעה מי מהם דקר את אנטון.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, מהעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתם של שלושת העוררים. מעורבותם של עלא ובילאל בדקירתו של אנטון מבוססת על הודעתו של עלא עצמו במשטרה, ממנה עולה כי הסכין היה ברשות בילאל וכי עלא לקח אותו מבילאל בתחילתה של התגרה. הודעתו של עלא עולה בקנה אחד גם עם הודעתה של יאנה אוכמן. באשר למופיד, מעורבותו במעשה האלימות עולה הן מהודעתה של דריה מיטרושין, המתארת כי ראתה את מופיד מחזיק במקלות, והן מהודעתה של ויקטוריה, לפיה מופיד היה שותף פעיל בהכאתו של יוסף. רבות מטענותיהם של באי-כוח העוררים מבוססות על מהימנותן של העדויות המפלילות לכאורה את מרשיהם, אך כידוע בית המשפט הבוחן קיומן של ראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו, אינו נדרש להכריע בשאלת מהימנותם של עדים. בית המשפט קמא הוא שיצטרך להחליט בדבר מידת האמון שיש לייחס לגרסאות אלה.

           בהתקיים ראיות לכאורה, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נגד העוררים, נוכח המסוכנות הנשקפת מהם, כפי שהיא נלמדת מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום. אמנם לעלא ולבילאל אין עבר פלילי, אך הם היו המעורבים בהבאת הסכין ובדקירה. כתב האישום מצייר תמונה של ארוע אשר במהלכו הועמדו חיי אדם בסכנה. למופיד  הרשעות קודמות בעבירות מאותו סוג ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר-הפעלה. שלושת העוררים השתמשו באלימות בנשק קר, ולפיכך נשקפת מהם מסוכנות המצדיקה מעצר עד לתום ההליכים.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"א בכסלו התשס"ה (24.11.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: